החלטה בתיק ת"א 8711-10-12

בפניי בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975  (להלן - חוק הפלת"ד) והתקנות שהוצאו מכוחו.

התובעת, ילידת 7.8.78, נפצעה לטענתה ביום 24.10.08 בתאונת דרכים עת בלמה את רכבה באופן פתאומי ופניה נחבטו בגלגל ההגה.

התובעת טוענת כי חשבה שהפגיעות יחלפו מאליהן ורק משלא חשה בהטבה כלשהיא פנתה רק ביום 26.10.08 לקבלת טיפול רפואי. התובעת מתארת כי בעקבות התאונה סבלה משבר באף ומתופעות נוספות דוגמת ירידה בשמיעה, בעיות ראייה ועוד ולטענתה פגימות אלה קשורות סיבתית לתאונה וכי יש במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידה כדי לבסס ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הרפואי המבוקש.

המשיבה, בתגובתה לבקשה ובטיעון המשלים בעל פה, עתרה לפיצול הדיון בשאלת החבות והנזק בשים לב לעצם כפירתה באירוע התאונה נוכח מכלול נסיבות העניין לרבות תיאור אירוע התאונה ומועד הפנייה לקבלת טיפול רפואי.

לגופה של בקשה התננגדה המשיבה למינוי המומחה שנתבקש אם בשל היעדרה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות ורצף טיפולי בתחומים אלה במסמכים הרפואיים שצורפו ואם בשל היעדר קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות הנטענת. עוד נטען כי התלונות המשויכות לתאונה (דוגמת הצפצופים באוזניים) מקורן במצבה הבריאותי של התובעת עובר לתאונה כעולה ממסמכים רפואיים שצורפו לתגובה ובין היתר על רקע ניתוח אף שעברה התובעת בשנת 2002 אודותיו לא הצהירה מכלתחילה.

יוער כבר עתה כי בנסיבות התיק בכללותו לא מצאתי הצדקה, בשלב זה, לפצל הדיון בין שאלת האחריות והנזק. אפשר ודווקא בירור שאלת הנתונים הרפואיים כבר בשלב זה תביא לקידום התיק בכללותו.

מינוי מומחים רפואיים בתביעות על פי חוק הפלת"ד - כללי

בתביעות המתבררות על פי חוק הפלת"ד הדרך היחידה העומדת בפני התובעת להוכיח קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים או כל צורך רפואי ושיקומי אחר הינה באמצעות חוות דעת של מומחה/ים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט.

ההסדר החקיקתי הקיים בתחום זה מחייב את בית המשפט לנקוט באמת מידה מקלה ומרחיבה בבואו לדון בבקשה למינוי מומחים רפואיים מאחר ודחיית בקשה למינוי מומחה בתחום מסוים כמוה כדחיית התביעה או חלקה ביחס לנכות הנטענת בתחום זה. עוד נקבע כי יש לנקוט משנה זהירות ובמקרים בהם מתעורר ספק מוטב למנות מומחה רפואי, וככל שיסתבר כי המינוי אכן היה מיותר אזי ניתן יהיה לחייב את התובע לשאת בעלות שכר טרחתו.

(ר' לעניין זה רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 136 (1998); רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216; רע"א 3007/12 פלונית ב' הראל חברה לביטוח (פורסם בנבו, פסק דין מיום 30.5.12).

בבקשה למינוי מומחה רפואי נדרש התובע להראות, על בסיס תיעוד רפואי, ראשית ראיה לקיומה של הנכות הנטענת בתחום הרפואי הרלבנטי עקב התאונה. אותם מסמכים רפואיים אמורים לבסס גם את הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים לבין הנכות הנטענת. בעניין זה עשוי בית המשפט להסתפק גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי, ובכל מקרה די בראשית ראיה, בדומה לזו הנדרשת לעצם קיום הנכות (ר' לעניין זה רע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' כשרי ([פורסם בנבו], 29.7.2009).

הערה לעניין מימון הביניים של שכר טרחת המומחה 

ככלל, על פי הפרקטיקה הנוהגת  נהוג להטיל את מימון הביניים של שכר טרחת המומחה על המבטחת - הנתבעת. זאת נוכח האפשרות לקזז את עלות שכר טרחת המומחה מהפיצוי שייפסק לתובע במקרה ובסופו של יום יחויב לשאת בעלות האמורה.

ואולם, ישנם מספר מצבים בהם יש מקום לשקול הטלת מימון הביניים של שכר טרחת המומחה , כולו או חלקו, על התובע.

כך לדוגמא כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק ממשי כי לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום הרפואי המבוקש; כאשר מדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב; כאשר נראה שאין קשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה; כאשר לא מדובר בתאונת דרכים. כך גם ראוי לנהוג כאשר נראה שהצורך במינוי מומחה בתחום מסוים אינו חד-משמעי ומדובר במקרה גבולי  (ר' לעניין זה:  א. ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2011). 

מן הכלל אל הפרט

בחינת המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה על ידי התובעת בהתאם לאמת המידה המקלה והמרחיבה שיש לנקוט במינוי מומחה כאמור - מעלה כי יש בהם ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום המבוקש, הגם שמדובר בראשית ראיה דחוקה לעניין הרצף הטיפולי הנדרש בשים לב לכך שהמסמך הרפואי האחרון שהוצג הינו משנת 2009 והן בהיבט הנוגע לעצם קיומו של קשר סיבתי בין התאונה הנטענת ובין המצב הרפואי הנטען בעקבותיה בשים לב למצבה הרפואי הקודם של התובעת, למועד פנייתה לבית החולים וכו'.

הקושי הטמון בהיבטים אלה יבוא לידי ביטוי בשלב זה באופן הטלת מימון הביניים של שכר טרחת המומחה ומבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בזכותה של הנתבעת לעתור להשבת הוצאותיה ככל שיסתבר כי לתובעת לא נותרה נכות הקשורה סיבתית לתאונה.

משכך, אני ממנה את  פרופ' צבי יואכימס מהמרכז הרפואי רמב"ם כמומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון.